החלטה בתיק ת"א 24593-11-10

1.         בפני בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמך ספציפי, שעניינו דו"חות חקירה המוחזקים על ידי המשיבים.

2.         במסגרת תובענה שעניינה פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת בתאונת דרכים שארעה לה, גילו המשיבים בתשובה לבקשה לגילוי מסמכים, כי ברשותם דו"חות חקירה, שהוגדרו כחסויים. המשיבים פירטו, עם זאת, כי תוכן דו"חות החקירה מעלה שהתאונה הנדונה הייתה תאונת דרכים שהינה גם בבחינת תאונת עבודה.

3.         התובעת מבקשת לחייב את המשיבים להעביר לעיונה את כל החומר הכלול בדו"חות החקירה,  ולחלופין, אם יעמדו המשיבים על טענת החיסיון הגורפת, לחייבם להציג בפני בית המשפט את החומר, על מנת שזה יכריע באשר לגורלו.

4.         המשיבים מתנגדים לבקשה ומסתמכים בתגובתם על ההלכה שנקבעה ברע"א 4249/98, שמעון סויוסה נ' הכשרת הישוב - חברה לביטוח בע"מ (פ"ד נה (1) 515), המאפשר " חיסיון זמני" של דו"חות החקירה, לצורך גילויים וחשיפתם בשלב מאוחר יותר של ההליך, כאמצעי לגילוי האמת.

5.         לאחר שבחנתי את טענת הצדדים, שוכנעתי כי דין הבקשה להדחות.

6.         בפסק הדין שניתן ברע"א 4249/98 (להלן: "פסק דין סויוסה"), נדונה השאלה כיצד על בית המשפט להפעיל סמכותו ולהורות על מתן צו לגילוי ועיון במסמכים בגדר תקנות 112  ו- 120 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי").

7.         תקנות 112 ו- 120 לתקנות סדר הדין האזרחי מורות כי לבית המשפט שיקול דעת האם לחייב בעל דין בגילוי ועיון במסמכים / גילוי ועיון במסמך ספציפי, הוא רשאי לדחות את מתן הגילוי והעיון למועד מאוחר יותר, או ליתן כל צו אחר שיראה לו לנכון, והכול אם הוא "סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן" (כנוסח תקנה 120).